אחד מכלי ניהול הסיכונים החשובים ביותר הינו סקר הסיכונים.

סיכון לא מצוי במה שהלקוח יודע שהוא עושה או לא עושה אלא במה שהוא לא יודע שהוא עושה או לא עושה. ומדוע?

כי כשלקוח מודע למכלול ההשלכות של מעשה או מחדל (הימנעות מעשייה) שלו הרי שהוא מנהל את הסיכון. לא ניתן לנהל עסק כלשהו מבלי לקחת סיכון כלשהו וכמובן שלכל לקוח יש את "תיאבון הסיכון שלו" (ההחלטה היכן הוא בוחר להציב את עצמו בין "אהבת סיכון" ו"שנאת סיכון") כאשר תיאבון הסיכון יכול להשתנות בין תחומים שונים ובזמנים שונים.

עם זאת – מה שהלקוח לא יודע שהוא עושה או לא עושה מהווה סיכון שאינו מנוהל.

מצב שכזה יכול להיגרם עקב אי-ידיעה של חוק או הוראות רגולציה, חוסר תשומת לב לפרקטיקות נוהגות בעסק או חוסר הבנה של כשלים וסיכונים.

תפקידו של סקר הסיכונים להציף את הפערים ולהעריך את דרך ההתמודדות היעילה (כלכלית) לגבי כל סיכון.

את סיקרי הסיכונים ניתן לבצע רוחבית במחלקות או תחומים בעסק או פרטנית ביחס להיבט מסויים ועל פי רוב אלו נעשים בהיבטים של דיני ויחסי עבודה, פערים רגולטוריים פרטניים של תחום העיסוק, ממשל תאגידי, התקשרויות חוזיות, חובות כנותן שירות/ מוצר ועוד.

משכך מהווה סקר הסיכונים גם "תמונת מצב" אבל גם תחילתה של "הערכת מצב" ומהווה כלי ראשון במעלה לצמצום החשיפה לסיכונים.

על סקרי הסיכונים מומלץ לחזור אחת לכמה שנים לפי התחום הנסקר, שינויים מהותיים ברגולציה (הפנימית או החיצונית) בתחום ושינויים מהותיים בעסק.